העצמות בגופנו נמצאות בתהליך מתמיד של "התחדשות" באמצעות תהליך של בנייה מחדש – רקמת עצם חדשה נוצרת ומחליפה רקמה ישנה על בסיס יום-יומי. הרקמה הישנה (אשר זקוקה להחלפה עקב נזקים הנגרמים אפילו ע"י פעילות יומיומית פשוטה ושגרתית) נהרסת ע"י תאים הנקראים אוסטאוקלסטים ורקמת עצם חדשה נבנית ע"י תאים הנקראים אוסטאובלסטים. תהליך ההרס והבנייה אמור להיות מאוזן באופן טבעי ואם איזון זה מופר התוצאה עלולה להיות הרס תאים מוגבר המתבטא בסדקים זעירים בעצמות הידועים בשם "שברי מאמץ".

שברי מאמץ יכולים להיגרם על-ידי "תשישות" העצם (Bone Fatigue) או עקב אי-ספיקת עצם (Bone Insufficiency). הראשון קורה כאשר העצם נתונה תחת מאמץ חוזרני ואינה מקבלת מנוחה מספקת. עלייה חדה בעומס הפעילות הגופנית תגביר את תהליך פירוק העצם. מנוחה שאינה מספקת לא תאפשר בנייה מחדש של העצם בקצב הרצוי. התהליך השני (אי-ספיקת עצם) מתרחש בעיקר עקב מחלות כגון חוסר איזון מטאבולי בעצם או אוֹסְטֵאוֹפּוֹרוֹזִיס.

האיזון בין תאי העצם הורסים והבונים נשמר ע"י הפרשת הורמונים. אסטרוגן מתמרץ את תאי הבנייה, וכך נשים הסובלות מאי-סדירות במחזור, צפיפות עצם נחותה והפרעות אכילה נמצאות בסיכון גבוה יותר לשברי מאמץ.

למרות ששברי מאמץ יכולים להופיע כמעט בכל עצם בגוף, העצמות הפגיעות ביותר הינן נושאות המשקל – הטיביה, הפמור ועצמות המסרק בכף הרגל.

איך ניתן לאבחן שברי מאמץ?

כאב הנגרם ע"י שברי מאמץ יהיה בד"כ מקומי באיזור מסויים בעצם הפגועה. הכאב יתגבר בזמן פעילות גופנית ויפחת בזמן מנוחה. ככל שמצב שברי המאמץ מחמיר הכאב יורגש קרוב יותר לתחילת הפעילות הגופנית ולבסוף יורגש גם בזמן פעילות יום-יומית שגרתית. קפיצות או דילוגים על רגל הסובלת משברי מאמץ יגרמו לכאב מוגבר.

יש לזכור שסימנים אלו מאפיינים שברי מאמץ אך אינם יחודיים להם. ניתן לזהות שברי מאמץ באמצעות סריקת רנטגן, אך לרוב קשה לזהות כך שברי מאמץ בשלב מוקדם וכן שברי מאמץ בדרגה בינונית-נמוכה. הדרך הטובה ביותר לאבחן שברי מאמץ היא באמצעות סריקת MRI, שכן פרט לרזולוציה טובה יותר באבחון שברי מאמץ ניתן לזהות באמצעותה גם שלב מקדים להיווצרות שברי מאמץ (bony stress reaction) ובכך למנוע את הופעתם כליל.
מיפוי עצמות (עם הזרקת חומר ניגוד) משמש גם הוא לאבחון שברי מאמץ. אזור שברי המאמץ יספוג כמות גדולה יותר של חומר הניגוד ולכן יופיע כהה יותר במיפוי. על כל פנים, מיפוי עצמות אינו ספציפי לשברי מאמץ וכן דורש חשיפה לקרינה.

טיפול בשברי מאמץ

ברוב שברי המאמץ ניתן לטפל ע"י תקופה של מנוחה מפעילות גופנית. כמות המנוחה הנדרשת תלויה במידה רבה במצב השבר ומיקומו. במצבים חמורים, הטיפול יכלול מנוחה מלאה ואפילו שימוש בקביים או בגבס למניעת נשיאת משקל. פעילויות low-impact כמו שחייה למשל יכולות לשמש דרך טובה לשימור הכושר הגופני בזמן ההחלמה.
כאשר הכאב אינו מורגש בפעילויות יומיומיות, אפשר לחזור באופן ה-ד-ר-ג-ת-י לפעילות גופנית. מקרים חמורים במיוחד של שברי מאמץ ובמיקומים מסויימים עלולים לדרוש התערבות ניתוחית לקיבוע העצם הפגועה.

איך ניתן למנוע שברי מאמץ?

כמו כל פציעות עומס-יתר, שברי מאמץ נגרמים לרוב ע"י פעילות אינטנסיבית מדי, מוקדם מדי, וללא מנוחה מספקת. בנייה של תוכנית אימונים הדרגתית תוך השארת זמן מספיק למנוחה והתאוששות היא הדרך הטובה ביותר למנוע הופעה של שברי מאמץ. מספר מחקרים הראו כמו כן שאימוני משקולות המעלים את נפח השריר יכולים גם להביא לחיזוק העצם – מומלץ לכלול אימונים כאלה בתוכנית האימונים שלך.

הקפדה על כמויות מספיקות של סידן וויטמין D  בתזונה הינה חשובה מאד במיוחד אצל ספורטאיות. כיוון שרוב פעילות בניית העצם מתרחשת בזמן השינה, יש להקפיד על שנת לילה טובה.

 למידע נוסף אנא בקרו באתר שלנו "פיזיותרפיה תל אביב" http://www.physiotelaviv.com

האם תרצו לקבל עדכונים על פוסטים חדשים בבלוג ישירות למייל?

Please enter a valid email address.
Something went wrong. Please check your entries and try again.